פסק-דין בתיק ת"ק 42808-11-11

ביום 19.5.11 נסעו הן התובע והן הנתבע 1 ברכבם, ותוך כדי נסיעה ותוך כדי ביצוע פנייה ימינה, ארעה התאונה שבה נפגע רכב התובע.

באשר לאופן קרות התאונה אין חילוקי דעות מהותיים בין גרסת התובע לבין גרסת הנתבע, שכן כל אחד מהם מאשר את כיוון נסיעתו - אם כי ישנה מחלוקת בין הצדדים מניין הגיע הנתבע עם הרכב, האם מכיוון החץ מספר 2 כפי שהעיד התובע וכפי שהראה זאת על גבי התרשים ת/4, או האם הגיע הנתבע מאותו כיוון בו נסע התובע, קרי: מכיוון החץ שסומן כמספר 1 בתרשים ת/4.

בין כך ובין כך, התאונה עצמה ארעה לאחר שכבר בוצעה הפנייה ימינה, הן של התובע והן של הנתבע, ואין חולק בין הצדדים, שהארוע התאונתי עצמו, דהיינו: הפגיעה עצמה, ארע במקום שסומן על ידי התובע כמספר 3 בתרשים ת/4.

מחלוקת נוספת בין הצדדים היא, האם רכב התובע עקף את רכב הנתבע או האם רכב הנתבע עקף את רכב התובע, אך במחלוקת זו בין הצדדים, ניתן להכריע שצורת הנהיגה של כל אחד מהם, כאשר בסופו של יום נסע זה לצד זה, אפשר בהחלט לומר, או שזה עקף או שזה עקף, ואין הוכחה ברורה מי הרכב שעבר את השני לצורך עקיפה.

לאחר שבחנתי את הראיות ואת עדויות הצדדים, ולאחר שעיינתי במסמכים שצורפו ואשר הוגשו לבית המשפט, אני קובע כי האחריות המירבית לגרם התאונה רובצת על הנתבע, אך גם לתובע רשלנות תורמת לגרם התאונה.

הנתבע ביצע את הפנייה ימינה כאשר הוא בעצמו אומר שהרכב שלו הוא רכב גדול בר כנפיים שמסתיר לו את שדה הראייה, והנתבע אומר לבית המשפט, כי בעת שרצה לפנות ימינה, על מנת לתדלק, לא ראה את רכב התובע, ואני קובע כי בעת שהנתבע רצה לפנות ימינה, היה רכב התובע כבר מימינו, ומשלא הבחין הנתבע ברכב התובע, הוא ביצע את הפנייה בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת, ובאופן כזה חסם את המשך דרכו הישרה של רכב התובע.

מסקנה זו עולה באופן ברור מהתמונות שהגיש התובע לבית המשפט, על אופן המפגש בין שני הרכבים, שכן עולה משני רכבים אלה באופן מפורש, שרכב הנתבע הקדים את רכב התובע, ותוך כדי הקדמה עם מחצית הרכב, הוא פנה ימינה, וכפי שנראה על גבי התמונות, אז - תוך כדי פנייה הגיע רכב התובע מימין לרכב הנתבע, ונפגשו שני הרכבים כאשר המצב כבר היה של התקרבות יתר בין שני הרכבים בעת הפנייה ובעת הנסיעה, ולפני פנייתו של הנתבע ימינה.

אופן נהיגתו של הנתבע על ידי פנייה ימינה מבלי שיבחין ברכב התובע, תוך חסימת המשך דרכו של התובע, הוא זה אשר מטיל אחריות גבוהה יותר על הנתבע, אך גם מעדותו של התובע עולה, שהוא ראה את רכב הנתבע שמגיע משמאלו, ולכן יכול היה גם התובע לנקוט באמצעי זהירות, ואם היה נוהג במהירות סבירה בנסיבות המקרה, אזי גם אם הנתבע היה מבצע את הפנייה באופן פתאומי כפי שעשה זאת, יכול היה התובע למנוע את התאונה או לפחות, למזער את הנזקים.

סוף דבר - מאחר וציינתי בנימוקיי לפסק הדין שהאחריות של הנתבע גבוהה יותר משל התובע, אני מחליט לחלק את שיעורי האחריות באופן כזה שהנתבע ישא כ- 70% מהאחריות לגרם התאונה, ואילו לתובע יש לייחס כ- 30% רשלנות תורמת לגרם התאונה.

לאור חלוקת אחריות זו, על הנתבעים לפצות את התובע.

התובע הוכיח את סכום תביעתו סך של 7,287 ש"ח (גובה הנזק הממשי, שכר טרחת שמאי וירידת ערך) אך לא הוכיח את יתרת סכום התביעה.

על כן, אני מחייב את הנתבעים - שניהם ביחד ו/או כל אחד מהם בנפרד - לשלם לתובע סך
5,101  ש"ח (70% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה -  23.11.11  ועד התשלום בפועל.

כמו כן, ובהתחשב ברשלנות התורמת, אני מחייב את הנתבעים באופן סולידרי לשלם לתובע הוצאו משפט בסך 400 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

יתרת סכום התביעה נדחית מחוסר הוכחה כאמור לעיל.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מהיום.

<#3#>

ניתן והודע היום י"א תמוז תשע"ב, 01/07/2012 במעמד הנוכחים.